קוראים עם האוזניים

מי שקורא יצירה מתורגמת קורא אותה למעשה פעמיים, פעם כאורח ופעם כמארח; אבל מי שקורא תרגום של נילי מירסקי לעולם אינו מרגיש בזה. במלאות שבוע למותה

רונן סוניס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונן סוניס

אני מעיין בדברים שנכתבים עכשיו על נילי מירסקי ברחבי המרשתת. האהבה והכרת התודה שהיו מלוות כל דיווח על תרגום חדש שלה וכל ראיון שנערך אתה ניכרות כמו תמיד, אלא שהפעם לא נתקלתי בתגובות מסוג: "נילי, תרגמי לי את הספר X של הסופר Y".

תרגומיה הראשונים הופיעו בראשית שנות השבעים, תחילה ב"ספרייה לעם" וכעבור זמן קצר בגיליונות הרבעון "סימן קריאה". אני פותח את גיליון הבכורה של הרבעון המיתולוגי ומוצא בו את תרגומה של מירסקי לסיפור "סמיון" מאת אנדרי פלאטונוב, שכתביו החלו להתפרסם מחדש בברית המועצות ממש באותן שנים ועוררו עניין גם במערב. "דומה כי פלאטונוב מצרף מלים שאיש מלבדו לא היה מעלה בדעתו לשימן זו ליד זו", מבטיחה מירסקי בדברי הליווי שלה לתרגום — ומקיימת. השאיפה להדביק את הפער בין סדר היום הספרותי המנומנם במקומותינו לבין מה שמכה גלים בספרות העולמית, כמו גם השאיפה לשמור על קולו הייחודי של יוצר כפלאטונוב על אף זרותו, היה בהן משום חידוש משמעותי באותן שנים ואולי יש בהן חידוש גם היום. שאיפות אלה עלו בקנה אחד עם השינוי שביקשו לחולל עורכי "סימן קריאה" אז, מנחם פרי ומאיר ויזלטיר. הנה משהו מדבריהם שבפתח אותו גיליון: "מסורת התרגום העברי שבויה בעבותות מנדלי מו"ס, שנתהדקו על ידי י"ד ברקוביץ וא. שלונסקי, ועד היום חקוקים סימניהם על בשרם של כמה מטובי המתרגמים. הספרות העולמית כולה נגררה באפסר אל הקרקס, ושם הרקידהּ המתרגם־האשף בקסמיו, למען ישתאה הקהל וימחא כף. יחסו של המתרגם־האמן ליצירה היה כאל חיה מן היער הלועז, שיש לאלפה אלף היטב ולהראות איך יכלה לה השפה העברית". כך זה נשמע בשנות השבעים (ושימו לב לגודש הסגנוני של הדברים). היום מדברים על המתרגם הקולוניאליסט או על העושר הלשוני השמור בידי האליטות הישנות לרעתן. השמות השתנו, כמובן, והדיון בתרגום נעשה פוליטי יותר ויותר, אבל למרבה הפלא עדיין טוענים שהשפה העברית משתנה מהר יותר מכל שפה אחרת ולפיכך חייב כל דור לתרגם את הקלאסיקה מחדש. אני כותב "למרבה הפלא", כי דווקא התרגום הספרותי, ובייחוד תרגום הקלאסיקה, הוא הנחלה הנינוחה והשמרנית ביותר שבגבולות כל ספרות, אולי משום שעניינו הוא העבר.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ