שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיפורו של אדם מתמצה בשתי מלים: "אמא שלי"

איה קניוק מספרת מבפנים, בנאמנות רבה, את חייהם, סערת נפשם וקיבעונם של המאושפזים בעל כורחם או מרצונם בבתי חולים לחולי נפש, ומתארת אותם כגולים מחוץ למקום ולזמן וכאזרחיה הטבעיים של ממלכת האי־רצון

אסתי אדיבי שושן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתי אדיבי שושן

ממלכת האי־רצון, מאת איה קניוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018, 391 עמודים

משפט הפתיחה הדרמטי של "ממלכת האי־רצון", ספרה הראשון, האחד, היחיד והמיוחד של איה קניוק שבקע לאחר שנים רבות מאוד, "יבבת סירנה החרידה את השמים השחורים", מעיד על המרחק העצום שהספר פוער בין חיי השיגרה הרגילים שלנו לבין המציאות הקיצונית והבלתי מוכרת המתוארת בספר. כשהאמבולנס, שבו מופעלת הסירנה, מגיע ליעדו, פנימיית בנות המנוהלת כמנזר, מתגלה בסמוך לו גופת אשה מתה, פניה לבנות ושמלתה מופשלת. בהמשך נוסף הקשר קיצוני ומזעזע: הגופה היא של יוליה הרסט והנאשמת העיקרית ברצח היא בתהּ, אנה הרסט.

תגיות: