היגיון הדמוקרטיה כולל הדחה

המחזאי היווני אוריפידס השתמש בדמות האשה כדי לפרק את ההיגיון האתונאי, את הערצת הטיעון, את הערצת הכוח המילולי. השורות הכי חשובות מהבחינה הזאת נאמרות במחזהו "מדיאה", ובנוסח של שמעון בוזגלו הן חקוקות בחספוסן

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יצחק לאור

מדיאה, מאת אוריפידס, מיוונית שמעון בוזגלו, הוצאת ספרי עליית גג, 2017,150 עמודים

אלקסטיס, מאת אוריפידס, מיוונית אהרן שבתאי, הוצאת שוקן, 1986, 144 עמודים

אף שפילוסופים אוהבים מאוד את אריסטו, תלמידי תיאטרון ניזוקו משך שנים מהחובה ללמוד את "הפואטיקה" שלו. הוא הרס להם את הטרגדיות משום שקרא אותן כסטרוקטורליסט: הדוגמאות משובצות אצלו בהתאם ל"מבנה הסופי שהז'אנר הגיע אליו", כך שאפילו החוקר הדגול האמפרי (דייווי פינדלי) קיטו נאלץ להודות בקוצר היד של המורה הדגול בן המאה הרביעית לפנה"ס: "מבחינות חשובות חורג 'מדיאה' ממה שאנחנו חושבים כמבנה נורמלי, לפחות כמו זה שהבין אריסטו".

תגיות: