50 שנה ל"מיכאל שלי" |

אז איפה את עכשיו?

מבקר יקר, מבקרת יקרה, האומנם כדאי לדון דמות ספרותית על כל סתירותיה, תהפוכותיה, התמורות המתחוללות בה, למאסר עולם בתוך צינוק של מגזר ושל מגדר וכולי

עמוס עוז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הרבה מבקרים מנסים לשכנע אותנו שלהבין ספרות זה בעצם לקרוע מעליה את המסווה ולחשוף את ערוות הדמויות והסופר. הנה, למשל, חוקרים ומבקרים רבים מצאו ב"מיכאל שלי" שלל סטריאוטיפים מגדריים מגונים. מצאו מיזוגיניה. מצאו החפצה של חנה גונן והחפצה של התאומים הערבים, חליל ועזיז, מושאי הפנטסיות שלה. מצאו אוריינטליזם מתנשא. היו שמצאו נרטיב דכאני והיו אחרים שמצאו דווקא נרטיב חתרני, ויש מי שמטיל על חנה המסכנה ועלי את שני העונשים כאחד. יש המאשימים את שנינו בגזענות. לא מעטים קיטלגו את "מיכאל שלי" כטקסט המייצג את דעותיו הקדומות המכוערות של זכר לבן יהודי פריבילגי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ