מועקת השטריימל

הצצה אל סיפורי הבחרות של ש"י עגנון שנכתבו בסגנון שהיה מכונה "המהלך החדש" והתפרסמו בשבועון הגליצאי "המצפה" מפגישה אותנו עם גלריה של טיפוסים מהרחוב היהודי: עניים מרודים, נובו רישים וסוטים. פרק שני בסדרה על כתביו המוקדמים של עגנון

דן לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דן לאור

עשרים וחמישה כותרים היו לעגנון בשבועון "המצפה", שהם רוב פרסומיו בעברית קודם עלייתו לארץ. פרסומים אלה כללו שמונה שירים (שנסבו כולם סביב לוח השנה היהודי), ארבעה־עשר סיפורים ועוד שלושה פריטים שניתן להגדירם כ"שונות", בכללם הרפורטז'ות.

הסיפור הראשון היה "הרהורים", שפורסם ב-27 באוגוסט 1905, כשנה ומחצה לאחר פרסום השיר הראשון, ובו גולל עגנון את מצוקותיו של רוכל יהודי בשם גדליה חנוך הנודד ממקום למקום וסופג ביזיונות והשפלות מידי הגויים — בדיעבד נקראים הדברים כרמז מטרים לדמותו של יוסף הרוכל, אחת משתי הדמויות המאכלסות את סיפורו הנודע של עגנון מימי מלחמת העולם השנייה, "האדונית והרוכל" — וכאילו לא די בזה, באה השריפה הגדולה (והיתה כזאת בבוצ'אץ' ב-1905) וכילתה את דירת המרתף ששימשה אותו ואת משפחתו, מה שאילץ אותם לשכור דירה מחוץ לעיר, ברחוב הגויים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ