דן לאור

בזמן שכתב עגנון עברית כתב גם ביידיש; למעשה, את דרכו החל כסופר דו־לשוני גם בסיפורת וגם בשירה. כמעט כל פרסומיו ביידיש הופיעו בשבועון בשם "דער יודישע וועקר" ("המעורר היהודי"), שהופיע תחילה בסטניסלבוב ואחר כך בבוצ'אץ' בשנים 1907-1905. מייסדו ועורכו של השבועון היה אלעזר רוקח, עסקן ציוני ועיתונאי יליד ירושלים שהזדמן באותה עת לגליציה, אז הכיר את ש"י טשאטשקיס הצעיר והתרשם ממנו, ואף מינה אותו כעוזר לעורך. ארבעה מן הסיפורים שהופיעו על במה זו נדפסו בהמשך או במקביל גם ב"המצפה", משמע ששליש מן הסיפורים שקיבל ש. מ. לאזר לפרסום בשבועונו העברי "המצפה" נכתבו במקורם ביידיש. הדברים אמורים בסיפורים "הפנחא השבורה" ("דער צעבראכענע טעלער"), "צרת הבת" ("רחמנות"), "מתנה" ("די מתנה") ו"בעל בית" ("א בעל־הבית"). וכבר העירו כמה מבקרים בנדון זה כי קריאה השוואתית של הסיפורים מעצימה את הרושם שלפיו הנוסח העברי הוא מעין "תרגום חופשי" של הנוסח ביידיש, שכנראה קדם לו. מפתיע לגלות בכל פעם מחדש כי דווקא שיריו וסיפוריו של עגנון מן התקופה ההיא שנכתבו ביידיש כונסו בספר ("יידישע ווערק", ירושלים, 1977), ואילו פרסומיו בעברית, כולל אלה שהופיעו מעל דפי "המצפה", נשארו גנוזים עד עצם היום הזה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ