בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרק מממואר

הדרכון / מאת משה רון

"זו היתה התקופה שאבא היה נוסע להלוויות. זכור לי שנסע להלוויה של שאול אביגור, שהיה מדריכו בנוער העובד והממונה עליו בעלייה ב' וברכש. כשנפגשנו כמה ימים אחר כך סיפר לי מי מחבריו לדרך בימים עברו שאמרו לו שלום או לפחות בירכו אותו בניד ראש, ומי התעלמו ממנו לגמרי בבית הקברות"

5תגובות

יום אחד מצלצל הטלפון בביתי. אני חושב שכבר גרנו אז בדירה ברחוב הירקון. קול של גבר שואל אם אני זה וזה. אני אומר שכן. הקול שואל אם אבא שלי הוא זה וזה. אני אומר שכן. הקול אומר: "פה סמל ראשון בן דוד ממשטרת ישראל. יותר טוב תביא את אבא שלך אלינו מַשאנחנו נִילך לחפש אותו". קשה לי לשחזר את הכרונולוגיה המדויקת, אבל אני חושב שאבי גר באותה עת בקריית שמונה. הוא שב ארצה משבע שנות פליטותו מהחוק הישראלי מתישהו בתחילת 1975. ייתכן שדמיין ששוטרים יחכו לו ליד כבש המטוס ויעצרו אותו מיד. אבל ייתכן גם שהיה סבור...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו