אני משוררת במדבריות הזמן

ההתחלה היתה באפריל 1939, חמישה חודשים בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה. בהמולת תחנת הרכבת בפראג נפרדה אמי, המשוררת נטי בולסלב, מהוריה ואחיה, שמריבה ילדותית פרצה ביניהם, והזיכרון הזה לא הרפה ממנה עד ליום מותה; זיכרון קולות הנפרדים שנותרו כצללים קרוב לפסי הרכבת, הבהוב הפנסים, רעש הקטרים, שריקות הכרטיסנים, טריקת דלתות הקרונות, צעדי החיילים הנאצים על הרציפים והספק הגדול שכירסם בכולם, בחיוכם ובבכיים, אם ישובו לראות אי פעם זה את זה.