פרקים מרומאן גנוז |

גט! יבוא נא, תיכף ומיד גט! אפילו לא יום אחד יותר! די!

"הד"ר דבורה מילר היתה אחת מאלו בנות ישראל שהן מצויינות בפיקחות־חיים מרובה. שחרחורת ומאירה מבפנים. היה בה משהו, שהוא ספק של אֵם, ספק של תינוקת". עד היום, כ-45 שנים לאחר מותו, גנוזות בארכיונו של חיים הזז יצירות שטרם ראו אור, ביניהן גם הסיפור ששני פרקיו הראשונים מובאים כאן

חיים הזז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים הזז

באחד מערבי ימות הגשמים, ערב רך וכחול כחללו של עולם, חזרו הד"ר דבורה מילר ודינה ארליך, אשתו של פקיד בית־הדואר, בחוצות ירושלים בשביל צדקה של 'טיפת חלב'. הד"ר דבורה מילר קשרה לעוברים־ושבים את הסרטים ודינה ארליך הגישה את קופת הצדקה. שתיהן היו זריזות והומיות ומהמות. גדרו את הדרך בפני כל אחד ואחד: "אדון! טיפת חלב!" רדפו, זו לכאן וזו לכאן, כשתי תינוקות שובבות, אחר כל אותם שהם בורחים מפניהן: "אדון! אדון!" באו לבתי הקפה ולבתי הראינוע ותבעו. הבריות נהנו מזריזות ומעלימות שבהן, ותוך שנוהגים סילסול בעצמם ואומרים בפניהן שטויות של חיבה ובדיחות הדעת, הרחיבו ונתנו יותר משהם רגילים ליתן כל הימים. לסוף שעתיים נתמלאה הקופה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ