בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרקים מרומאן גנוז

גט! יבוא נא, תיכף ומיד גט! אפילו לא יום אחד יותר! די!

"הד"ר דבורה מילר היתה אחת מאלו בנות ישראל שהן מצויינות בפיקחות־חיים מרובה. שחרחורת ומאירה מבפנים. היה בה משהו, שהוא ספק של אֵם, ספק של תינוקת". עד היום, כ-45 שנים לאחר מותו, גנוזות בארכיונו של חיים הזז יצירות שטרם ראו אור, ביניהן גם הסיפור ששני פרקיו הראשונים מובאים כאן

2תגובות

באחד מערבי ימות הגשמים, ערב רך וכחול כחללו של עולם, חזרו הד"ר דבורה מילר ודינה ארליך, אשתו של פקיד בית־הדואר, בחוצות ירושלים בשביל צדקה של 'טיפת חלב'. הד"ר דבורה מילר קשרה לעוברים־ושבים את הסרטים ודינה ארליך הגישה את קופת הצדקה. שתיהן היו זריזות והומיות ומהמות. גדרו את הדרך בפני כל אחד ואחד: "אדון! טיפת חלב!" רדפו, זו לכאן וזו לכאן, כשתי תינוקות שובבות, אחר כל אותם שהם בורחים מפניהן: "אדון! אדון!" באו לבתי הקפה ולבתי הראינוע ותבעו. הבריות נהנו מזריזות ומעלימות שבהן, ותוך שנוהגים סילסול בעצמם...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו