סיפור |

אפשר להיפגש רק כשנגמר הזמן

"מאז שאני מספר על אבי אני בקושי משתלב בהווה. גם ככה לא הצטיינתי בנוכחות מלאה, על אחת כמה וכמה כשהלב במקום אחר". סיפור מאת איל מגד

איל מגד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איל מגד

היתה לי הרגשה שאני יכול להגיע לשורשי הדברים, להגיע לפני מותי שלי אל המקומות הנושנים הרחוקים, ולגעת באבי, גם אם הוא שוכן בעומקים שבהם רק החלום נוגע. לראות רק ירח ועץ, ירח צהוב ועץ שחור; ואז ספסל, שאינך יודע אם הוא נמצא בהווה או בעבר, והאשה של חייך, האשה השורשית, רוכנת מעליך ומצמידה את פיה אל פיך, לנשיקה שלא ברור לשם מה נועדה, להתמזגות או לפרידה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ