סיפור

ונתנה תוקף

"ובכל זאת הכל פה יוצא דופן ואני רוצה לעשות מה שצריך לעשות כי אבא שלי ואמא שלי נלחמו ולא ראו שאנחנו כבר גולשים אל הירדן ואל גשר בנות יעקב עד שפתאום נשמעות צעקות כובעי פלדה! מהר! מהר! יורים עלינו!" סיפור מאת צבי תורן

צבי תורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי תורן

ונתנה תוקף קדושת היום הזה שהתחיל ברחוב הראשי בעיר בני ברק היו כל האנשים עטופים בטליתות וכל הנשים מאחורי הדלתות והחזן צבי גרנטוב הרעיד בקולו את הרחוב הראשי ופתאום היו עוד רעשים וזה היה ברחוב שקוראים לו רבי עקיבא עבד ארבעים שנה עבור רחל שתבכה את בניה ותמאן להינחם כי ביום הזה שהכל התחיל היו פתאום אווירונים בשמים ולחץ בעיניים ומכוניות גדולות בצבע חום של צבא ועוד לא הגענו בתפילה לצדקה ונדבה התחילו אנשים לצאת באמצע התפילה לא מקובל! לא מקובל! אף אחד לא צועק כאילו משהו מקולל והנשים מחכות ומחבקות חיבוק שבדרך כלל אסור לאן לוקחים אותם? לאן לוקחים אותם? מה הם עשו? גם אני שואל ומחפש את אהובתי צנועה בירכתיים ואנחנו רואים זה לזה בעיניים וממהרים ללכת משם כי קורה משהו מכושף השמים מלאים אווירונים ממהרים אנשים ועומדים כמו רגע בפינות רחוב ואין מלה חוץ מדאגה כבדה יורדת על העיר ועל האנשים והנשים מסתירות מהילדים שמתרחש כאן משהו שמעולם לא היו כל כך הרבה סיסמאות ברדיו באמצע יום הכיפורים. באמצע יום הכיפורים הרדיו מתחיל לשדר ואנחנו מתחילים למהר ואני מכין תיק עם לחם ומים וכמה דברים שאני לא יודע מה כי זה יום הכיפורים הזה ומה יהיה עד יום הכיפורים הבא אנחנו זוג צעיר עם תקווה ואהבה ומה פתאום שהסירנות מייבבות ככה בקול נורא אנחנו זוג צעיר שאוהב שירה והשכנים יורדים במהירות במדרגות ושכנה שואלת אם יש מה לדאוג ומה יש לעשות חוץ מדאגה ותרמיל מוכן ועדיין ערבוב של דממה דקה של יום הכיפורים יחד עם הקריין ברדיו אומר שהתחילו קרבות איך הוא אומר שהתחילו קרבות ומאיפה היו לו מלים מוכנות על פתקים כדי להגיד את זה בלי לרעוד? וזה טוב מאד כי אנחנו כן מתחילים להבין שקורה פה משהו שלא קרה וכל המאמינים שהוא בוחן כליות לא יודעים איך עכשיו להיות עדיין ביום הכיפורים והצום ומה קורה בכל העולם ובכל הארצות, או שצריך לאכול בחיפזון ולהכין תרמיל עם בגדים ומה קורה למשפחה וידידים את מי כבר לקחו ולאן אמרו לו ללכת אני רוצה כבר ללכת לאיזה מקום שיגידו שכך וכך קרה והכל כבר נגמר לי הכוח לחכות שידפקו כבר על הדלת כי דפקו על הרבה דלתות בסביבה ואנחנו זוג צעיר של תוכניות ואהבה ולא מתאים לנו להיפרד זה לא קל לצאת אל הרחוב הריק וללכת לאיזה מקום שאמרו לי ויש באמת משאיות שלוקחות אותנו למחסני החירום מה פתאום מחסני החירום עוד לא הספקנו לא היינו והיינו באמצע בית הכנסת ברחוב הראשי של העיר בני ברק והחזן בקולו הרעיד ולא היה מפחיד עד שבאו האווירונים וכל השאר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ