פרק רביעי ואחרון

כאילו התהום, מלה חדשה בבית, נפלטה מפיו ולא מפיה

בכמה מן הרומאנים שלו השתיל א"ב יהושע ביקור רב־משמעות באופרה, תוך הפיכת סיפור המעשה המלודרמטי להערה אירונית על גיבורי יצירתו. ב"המנהרה", האופרה הסימבולית היא "רומיאו ויוליה" של גונו שמשמעותה האקטואלית ואפילו הפוליטית ברורה — אהבה בלתי אפשרית בין שני נציגי מחנות אויבים, מעין האיבה בין ישראלים לפלסטינים, המסתיימת בטרגדיה נוראה בגלל משחק בהעמדת פנים. פרק רביעי ואחרון בסדרה על הרומאן החדש של א"ב יהושע

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דן מירון
דן מירון

סיפור "המנהרה" רצוף פרטים סמליים המובלעים לכאורה בייצוג הריאליסטי של הדמויות והאירועים. זו דרכו של א"ב יהושע מאז המעבר בסוף שנות השישים של המאה שעברה מסיפוריו המוקדמים לנובלות ואחר כך לרומאנים שלו: בעוד שבסיפורים המוקדמים היו הצמתים הסמליים גלויים לעין ומאתגרים ישירות את הקורא, בנובלות וברומאנים הם הוטמנו מתחת לרובד מימטי וממקום המסתור שלהם הם השפיעו על עיצוב המשמעות של הטקסט. היכולת לבחור פרטים תיאוריים ולפתח קווי עלילה שיתאימו לשני ההקשרים — המימטי־הריאליסטי והסמלי — נעשתה לאחת מיכולותיו המובהקות והעיקריות. יהושע הוא מספר אלגוריקן. סיפוריו הגדולים פועלים בשני הקשרים של מסורות סיפוריות־ז'אנריות שונות: האחת היא מסורת הרומאן, בעיקר רומאן המשפחה על סבכיו ומתחיו; והאחרת היא מסורת האפולוג — הסיפור הסמלי האליגורי למחצה, העוסק בתהליך הלמידה הקשה של מהות הקיום וטיבה של המציאות באמצעות המשל והנמשל, כלומר הסימן והמסומן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ