סיפור |

הקדילק הראשון

"בסופו של יום, המושב האחורי, כשעברו אליו כדי להיות זה עם זה בלי אף אחד, היה הקטע הכי חשוב, גם אם נסיעות אינסופיות בלי לצאת החוצה, אלא להמשיך לאינסוף הבא ואחריו לעוד אינסוף הבא, לא נפלו ממנו". סיפור מאת לאה אילון

לאה אילון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאה אילון

הקדילק הראשון שיצא מדטרויט היה כפי שרצו אותו.

הסרטים שהיו אז באותו יום גשם קר שבו יצא היו "הסנדק", "טנגו אחרון בפאריס", "חלף עם הרוח" ו"העוקץ", ואלה ששיחקו בהם היו הראשונים שקנו אותו ונסעו בו במשך שנים ארוכות בלי להחליף אותו.

הקדילק יצא באמת כפי שרצו שייצא. ארוטי, ארוך ועם מושב אחורי שאין כדוגמתו.

ההצלחה הזאת נוצלה מיד להרשים עם האורך, לנסוע בו נסיעות אינסופיות שלא יוצאים מתוכו, כי אין מה לצאת, ולהשתמש בו במושב האחורי שמיד הבינו לשם מה הוא. גם כשהוא במקום בלי לנסוע.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ