הזיכרון מלא אניים שבאים ואינם

לכאורה נראה "בעד ההזיה" כרצף כאוטי של וידויים סוחפים וקצרי נשימה. אך לא: לכל קטע יש מפתח ריתמי מוסיקלי משלו המארגן את הספר כיצירה מוסיקלית של נושא עם וריאציות

אבי כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי כץ

בעד ההזיה, מאת יותם ראובני, דברי מבוא: פנחס שדה, הוצאת אפיק — ספרות ישראלית, 2018, 151 עמודים

ממרחק של כארבעים שנה עושה הוצאת "אפיק" מעשה ראוי ומציעה לבחון את "בעד ההזיה" של יותם ראובני. כ"מסמך היסטורי"? כעיטור כבוד של נחשבות בתולדות הספרות העברית? ואולי כזריקת עידוד לזרם הדם של הספרות הישראלית העכשווית? הספר מוגש בדיוק כפי שהופיע לראשונה בהוצאת "עכשיו" (1978), כולל ההקדמה המסנגרת של פנחס שדה, והנה בכל זאת הבדל קטן: את הדימוי הפרנסיס־בייקוני האקספרסיבי בפגיעותו המעוותת מחליף על העטיפה החדשה רישום פסטורלי־אידילי של מנגן בחליל המדגיש מוסיקה אחרת המלווה את הספר, חרישית ואלגית יותר, זאת של הערגה למחוזות הכיסופים של הטבע והילדות האבודה, זאת של "אותה תקווה ירוקה שלא תוגשם לעולם", או של אותו "מקום פרא מקום מרוחק", כשם הסיפור החותם את הקובץ.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ