חלומות

לעזאזל עם עזה

אם רק נשנה את השם של עזה. למשל לשטריימל. נראה את הקריין מודיע שישראל תקפה בשטריימל, ואת הקבינט מתכנס לישיבה דחופה בגלל שטריימל

עיגול שחור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עיגול שחור

חלמתי שאני ראש ממשלת עזה. ואני כל הזמן חולם איך לפרוץ את המצור החוצה, כי נראה שפה הכיבוש הגיע לשלב האחרון והסופי שלו, אחרי שהוא הסתיים, שזה שלב החיים אחרי המוות: בישראל גן עדן ופה גיהנום. והמשרד שלי הוא הגיהנום בהתגלמותו, עבודה יותר גרועה מעינויי אינקוויזיציה, ורק המאמץ לשמר אותי שלם עולה לי בשפיותי. על הברכיים שלי מקפץ איזה אחד מספיק משוגע לקפוץ לכאן כדי שישראל, שהיא מאוד מדויקת בלחסל, לא תוכל לפגוע בי בלב, וכל הזמן נובח כי הוא חושב שהוא כלב ואני לא מצליח לחשוב. ואילו על הכתפיים שלי יושב משוגע אחר שברח לכאן כדי שהמזל"ט הכירורגי לא יוכל לירות לי בראש, ומיילל שהוא חתול. מתחת לשולחן מתחבאת כל ממשלת עזה ומחכים להוראות, אז אני מנסה לכתוב, אבל מפריעה לי כל הזמן היד השלישית שהדביקו לי, של חייל ישראלי, שכל יום אני מוציא מהמקפיא כדי שישראל, שמסוגלת לפגוע בזבוב עם טיל מדויק, לא תוכל לפגוע לי ביד, ונגד הצחנה שבוקעת לא עוזר אף דיאודורנט. ואני רק מתכופף כדי לתת את ההוראות וכבר נתקלת בי מתחת לשולחן רגל מסריחה מהגיהנום, גם היא שבויה אצלנו, כדי שישראל לא תוכל לירות לי ברגליים, שבזה היא מומחית. ככה המוח הערבי אמור לחשוב על פטנטים? והכלב המשוגע והחתול האומלל לא מפסיקים לריב אחד עם השני עד שפתאום הכלב שם לי ביס ביד השלישית, ואני צורח כמו משוגע: אתה יודע כמה משוחררים שווה כל אצבע? תירק אותן מיד! ומשתררת דממת מוות במשרד. ותכף עולים הרעיונות. מה אפשר לעשות כשאתה כלוא בעולם גיהנומי, מדכא ומחניק ושחור. איך אתה יכול להגיע לחוץ בכלל, שלא אכפת לו ממך בכלל. איזה מין טרול אתה יכול להיות. רק הדמיון הערבי המפורסם יחלץ אותך מכאן. כדי לנצח את היהודים צריך לחשוב בראש של האויב.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ