פרק מרומן של ולדימיר נבוקוב

האם היא באמת היתה יפה בגיל שתים־עשרה?

פרק מן הרומאן "אדה". תירגמה מאנגלית דפנה רוזנבלוט

ולדימיר נבוקוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ולדימיר נבוקוב

האם היא באמת היתה יפה, בגיל שתים־עשרה? האם רצה — האם ירצה פעם ללטף אותה, ללטף באמת? מפלי שערה השחור שגלשו על אחת מעצמות הבריח שלה והתנועה שעשתה כדי לנערם לאחור וגומת החן על לחיה החיוורת היו התגלויות שהכילו יסוד של הכרה מיידית. החיוורון שלה זהר, השְׁחוֹר שלה בהק. חצאיות הקפלים שאהבה היו קצרות במידה מחמיאה. אפילו גפיה החשופים היו נקיים כל כך משיזוף שהמבט המגפף את ירכיה וזרועותיה הלבנות היה יכול להתחקות בהן אחר קווי האלכסון הסדורים של שערות שחורות עדינות, חוטי המשי של ילדותה. הקשתית החומה הכהה של עיניה הרציניות ניחנה באטימות חידתית, כמבט של מהפנט בן המזרח (במודעת פרסומת בעמוד האחורי של מגזין), ונדמתה כממוקמת גבוה מן הרגיל, כך שבין שוליה התחתונים והעפעף הלח התחתון נותרה עריסת סהר של לובן כשהישירה מבט. ריסיה הארוכים נראו מושחרים, ולמעשה אכן היו. מתווי פניה נחסך החן הילדותי בגלל צורתן המעובה של שפתיה הסדוקות. אפה האירי הישר היה אפו של ואן בגרסה מוקטנת. שיניה היו לבנות למדי, אבל לא סדורות במיוחד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ