חלון אחורי |

תל אביב, מיין שאץ

בהפסקה, מתי שהאנטישמים באירופה מצביעים, אני אזמין לבמה את עומר אדם, ישיר את תל אביב יא חביבי. מחשבות על קיום תחרות האירוויזיון 2019 בישראל

יוסי אבני לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי אבני לוי

הידיעה המרטיטה, שבעוד אי אלו חודשים יגיע האירוויזיון — הוא חגם של הלהט"בים — לעירנו המרופטת וקלופת הכתלים, יוצקת עלומים והתרגשות על עצמותיהם הכמושות של שני ידידי המרירים, הֶר ברלין וכבוד אב בית הדין. ריגוש טמיר ניצת בהם, מתוק יותר מהענבים של השוק וממבטי החושך של נערי האיטליז.

כמה זמן נשאר עד חודש מאי? הם בודקים שוב ושוב את לוח השנה הנכלולי. יש הרבה עבודה, הם נאנקים ביפעה. בגאווה ממלכתית הם מתהלכים בין נחילי האשפה של עירנו ("אלטנוילנד", החלו לכנות אותה בינם לבין עצמם) כאילו הם מטיילים ביום א' לאורך הדנובה המנומרת עלעלים של סתיו. וכשמלצר עול גזרה מניח לפניהם בנקישה ספל קפה הם מפטירים לעומתו "דאנקה שן, מיין שאץ!" או סתם נאנחים, "אחח זו" ותולים מבט מצועף, מבט של חזון, מבט של עידון נוכרי ענוג, אל שמי הסמרטוט הלחים של הכרך.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ