סיפור |

קו 72

"ממעמקי הים הופיעה נקודה קטנה ושחורה שגדלה בהדרגה ומשחורה נהפכה לצהובה. היה זה אוטובוס שנסע על פני הים, או בעצם שט. מספרו היה 72. איך זה ייתכן? לא ייתכן! אך ככל הנראה רק אני חשבתי כך". סיפור מאת טאשה קארלוקה

טאשה קארלוקה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טאשה קארלוקה

עם כלבי הים היה יכול להיות לי הרבה יותר מעניין מאשר עם חברַי — הנודניק, העצלן והסופרמן. זה לא קשור אליהם — הם היו ונשארו אותו הדבר — נודניק, עצלן וסופרמן. העניין הוא בי, משהו כנראה נשבר, או להפך, אולי צמח משהו חדש.

עבדתי על כולם כדי להישאר לבד היום. לא שאני כל כך מעניינת את עצמי — אני אשת שיחה לא משהו, גם מקשיבה לא משהו, וגם חברה לא משהו, אבל עם הזמן למדתי איכשהו לסבול את עצמי. האמת היא שלא הייתי בוחרת להיות החברה של עצמי אם אני לא הייתי אני.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ