נעים לי לדעת שרחוב בחיפה נקרא על שמו של באבל

איסאק באבל נרצח בפקודת סטאלין ב-1940, דבר שהוסתר מאשתו במשך 15 שנה, וגם אחרי ששמו טוהר בברית המועצות. אחרי שראו אור סיפוריו של באבל בארץ ב-1963 כתב המתרגם, אברהם שלונסקי, לאלמנתו. נכדו של באבל מספר כיום על סבתו ועל המעקב הצמוד שניהל הק.ג.ב אחריהם

בוריס ינטין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בוריס ינטין

בשנת 1963 יצא לאור ב"ספריית פועלים" לראשונה קובץ סיפורים של איסאק באבל בתרגומו של אברהם שלונסקי. למה רק אז? העניין תמוה במקצת, שהרי באבל הוא סופר גדול שלרבות מיצירותיו צביון יהודי מובהק, ולא בכדי תירגמו אותן ליידיש עוד באמצע בשנות ה-20 של המאה העשרים בברית המועצות ובליטא. האם באבל לא תורגם לעברית מפני שבאותה תקופה נראו לסופרים העברים "סיפורי אודסה" ו"השקיעה" גלותיים מדי? סביר יותר להניח שאחרי מעצרו של באבל בשנת 1939 לא רצו מתרגמים פוטנציאליים להתעסק עם מישהו שהוכרז בברית המועצות כ"אויב העם", וביכרו להיצמד לרשימת היצירות הסובייטיות המותרות. לא בכדי תורגמו לעברית (על ידי שלונסקי) יצירותיהם של מיכאיל שולוחוב, קונסטנטין פדין, קונסטנטין סימוניב, וסילי שקברקין, פיודור גלדקוב וסופרים סובייטיים "רשמיים" אחרים. ייתכן שבתחילת שנות ה-60 חש שלונסקי אשמה מסוימת על כך שהשהה כל כך את התרגום של יצירות באבל, ולכן כינה את מלאכת התרגום של באבל "בחינת השבת בן יקיר לגבול עמו" ("ידיעות אחרונות", 16 במארס 1962).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ