"החברה הגאונה": עיבוד טלוויזיוני מופתי שנאמן למורכבות המעודנת של פרנטה

העיבוד הטלוויזיוני של HBO ל"החברה הגאונה", שיעלה השבוע בישראל, נותן ביטוי ויזואלי נהדר לסיפור חברותן של לנו ולילה, גיבורות האפוס המצליח של אלנה פרנטה. אף שהסדרה נאמנה ברובה לספר, היא מאופקת יותר מהשצף הרגשי המאפיין אותו

שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין

החברה הגאונה: עיבוד טלוויזיוני לספרה של אלנה פרנטה, רשתות HBO ו-RAI; במאי: סבריו קוסטנצו; תסריט: סבריו קוסטנצו, אלנה פרנטה, לורה פלוצ'י ופרנצ'סקו פיקולו; מוזיקה: מקס ריכטר

הצפייה בפרק הראשון של העיבוד הטלוויזיוני ל"חברה הגאונה", הראשון בסדרת "הרומנים הנאפוליטניים" של אלנה פרנטה (שתורגמו לעברית על ידי אלון אלטרס בהוצאת הספריה החדשה), מעלה ספקות עוד לפני סצינת הפתיחה: איך אפשר להעביר את השפה המורכבת, האובססיבית, המעגלית של פרנטה, שהצליחה להציב מלה אחרי מלה בצורה שמבטאת את מורכבות הנפש הנשית, למדיום הטלוויזיוני? מה הסיכויים שיוצרי הסדרה יקלעו במדויק לאופן שבו אני מדמיינת את לילה, אותה דמות עוצמתית וכמעט מיתית, שבעיני רוחי פניה מלכדות בתוכן את פניהן של כל חברות הילדות והבגרות שלי, אלה שאהבתי וקינאתי בהן בו זמנית? איך אפשר לשחזר את המינון המדויק בין רוך לאכזריות של החברות והיריבות ארוכת השנים בין אלנה גרקו (לֶנוּ) ורפאלה צ'רולו (לִילָה)? ולמה לעזאזל נבחר גבר, סבריו קוסטנצו, לביים את האדפטציה לסדרת הספרים הכי נשית שנכתבה בשנים האחרונות?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ