רב־אמן בנגינה על מקלדת הנפש הצרפתית

פלוראן־קלוד, גיבורו של רומאן המופת החדש שכתב מישל וולבק, לא שמע ולא רוצה לשמוע על הכללים החדשים של ההתנהגות הגלובלית האמורה להתחשב ב"אחר". הוא מתעקש להישאר צרפתי טיפוסי מהסוג הקלאסי, כלומר שונא זרים, הומופוב, שטוף זימה, שתיין מעבר למידה, אגוצנטרי ולא היגייני במיוחד. אבל להבדיל מן הפאשיסט הצרפתי המצוי, הוא חסר כל אנרגיה לממש דבר בחייו מפני שהוא חי על תרופות נגד דיכאון

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בני ציפר

Serotonine, par Michel Houellebecq, Flammarion, 2019, ,347 p.p

ב-11 בינואר, שלושה ימים אחרי שיצא לאור הרומאן "סרוטונין" מאת הסופר הצרפתי מישל וולבק, נמכרו כבר 90 אלף עותקים שלו. חשוב לציין עובדה זו כדי להזים את הדעה הרווחת בקרב רבים ש"אנשים לא קוראים יותר ספרים". הנה: כשיש ספרים וסופרים מושכים דיים, שהקהל חש שיש להם מה לומר ושדבריהם דברי אמת ולא הצטעצעויות ולהטוטים ספרותיים, קוראים אותם — ועוד איך קוראים. ואז מצטרפים אל אותו גרעין של קוראים המחפשים ספרות שתדבר אליהם אמת סקרנים ששמעו על הסצינות המיניות הנועזות בספר ורוצים לדעת במה מדובר. וכשספר נעשה לנושא שיחה בשל הפרובוקטיביות שלו, מדרך הטבע רצים לקנות אותו גם כאלה שאינם קוראי ספרים מובהקים רק כדי להיות בעניינים, או כדי שיוכלו ולהפטיר כבדרך אגב בשיחת סלון: "כן, קראתי את וולבק החדש. הוא חוזר על עצמו כבר, לא כן?"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ