שלושים למותו של עמוס עוז |

כיצד יכול עמוס עוז להורות דרך למישהו?

יצירתו של עמוס עוז נעה מעלה־מטה, נסקה וצנחה באופן קיצוני עד שחוסר השליטה האירונאוטי נעשה לסימן היכר של הבלטריסטיקה שלו. אחרי "מנוחה נכונה" המעניין בא רומאן הקיטש "קופסה שחורה", ואחרי הנובלה הרגישה "הר העצה הרעה" בא השיממון של "לדעת אשה", "אל תגידי לילה" ו"אותו הים". ההמראה הפתאומית, אולי הנישאת מכולן, קרתה במיטב פרקי "סיפור של אהבה וחושך". התבוננות מפוכחת ביצירתו של עמוס עוז במלאות 30 למותו

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

עכשיו שאבק הזהב שהמטירו הספדנים על גווייתו המיוסרת של עמוס עוז ז"ל החל לשקוע וזרי ההיפרבולות ("ענק הרוח!", "המגדלור") שנערמו על הארון ועל חלקת הקבר כבר החלו לכמוש, אולי הגיעה השעה להתבוננות מפוכחת באבידה הגדולה ובמשמעותה; התבוננות מתוך כבוד ליוצר רב הכישרונות ולאינטלקטואל עתיר הנוכחות הציבורית; אך גם כזו שאינה עוצמת עיניים לנוכח מגבלותיו של הסופר ואיש הציבור, שכן מגבלותיו של עמוס עוז — והן אינן מעטות או זניחות — הן , ממש כמו הישגיו ותרומתו, בעלות ערך כאתגר למחשבה וכעדות המלמדת על מצבה של התרבות הישראלית בכללה ושל התרבות הספרותית הישראלית כחלק ממנה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ