הפצע
נדמה לי ש"חבלים", ספרו האוטוביוגרפי הנפלא של חיים באר שקדם ל"סיפור על אהבה וחושך", הפיח בעמוס עוז את האומץ לרדת אל מעמקי ילדותו
איני זוכר במדויק מתי עמוס כינה את מקור הכתיבה שלו וגם של סופרים אחרים בשם — פצע. אבל אני זוכר היטב שהקפדתי לסייג את האמירה הקצת גורפת שלו באבחנה שאני לא מזהה שום פצע בתוכי שמשמש כדחף לכתיבה הספרותית שלי, אם כי אני מבין היטב את ההשראה והכוח הספרותי שמעניק לו הפצע הביוגרפי שלו.
נדמה שהבירור הזה בינינו קשור היה לסוגייה רחבה יותר, שעליה הוא רמז בספר השיחות האחרון שלו "ממה עשוי התפוח", שם הוא הביע הסתייגות מפורשת מהדרישה שלי שהספרות תעמיד בקדמת הבמה שלה גם את הקונפליקטים המוסריים. בעיניו עצם העלאה והחייאה של דמויות אנושיות בכתיבה הספרותית הן לכשעצמן מעשה מוסרי, בעוד שאת העמדות המוסריות יש ללבן בעזרת חדותו של "העט השני", כפי שכינה את העט הפובליציסטי שלו. ואכן בכתביו האידיאולוגים והפוליטיים הוא ביטא עמדות מוסריות נחרצות ואמיצות, וזאת מבלי לאבד את מורכבותן.