בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא צלבני, לא כנעני, לא משיחי, לא גלותי. הומניסט

יש הרבה קווי דמיון בין אלבר קאמי האלג'יראי־צרפתי לעמוס עוז. צלקת ילדותם וגם הדלק שהניע את יצירתם היו נפילתו בקרב של אביו של קאמי והתאבדותה של פניה קלוזנר, אמו של עוז. השניים נזקקו לבשלות אישית וספרותית כדי להעז ולהתחיל להתמודד עם חווייתם המכוננת ולעצב את חייהם במו ידיהם. שניהם היו יפי תואר, ברוכי כישרון, נערצים במולדתם ומעבר לים ואינטלקטואלים אמיצי לב שיצאו נגד הזרם, וכונו "בוגדים" בארצותיהם. שניהם כוננו מה שאפשר לכנות "הומניזם ים תיכוני"

34תגובות

בצילום משנת 1945 של בוגרי הגן מרחוב צפניה בכרם אברהם בירושלים נראים ילדי השכונה מאושרים. מלחמת העולם השנייה הסתיימה זה עתה ובתוך שלוש שנים יעזבו החיילים הבריטים ותוכרז המדינה החדשה. אלוהים ריחם על ילדי גן פנינה ששמם נישא למרחוק: הפילוסוף אבישי מרגלית (שורה עליונה, שלישי משמאל), הפיסיקאי חוקר הסרטן יצחק קלזון (שורה עליונה, ראשון משמאל), ולידו עודדה, הילדה שעמוס עוז (שורה שנייה, שני משמאל) היה מאוהב בה. בניגוד לילדי גן מרחביה האליטיסטית, הגן שניהלה אמו של יגאל ידין, היו ילדי גן פנינה פסיפס של...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו