"זיעה": תסלחי לי, אבל הייתי מוכרחה לספר את זה

הרומאן "זיעה" מאת ז'ורז'י אמאדו יוצא מן הכלל גם בכוחו ועוצמתו, גם במבנהו המודרני מאוד וגם ביריעה הדומה לשטיח שהוא פורש לנגד עיני הקורא, שהמיקרוקוסמוס הנטווה בו מתאר את ברזיל של השנים המוקדמות של המאה ה-20, השנים שבין שתי המלחמות

רות אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רות אלמוג

זיעה, רומאן מאת ז'ורז'י אמאדו, תירגם מפורטוגלית והוסיף אחרית דבר רמי סערי, הוצאת רימונים, 2018, 218 עמודים

"זיעה" הוא הרומאן השלישי של הסופר הברזילאי המפורסם ביותר ז'ורז'י אמאדו (2001-1912), שנולד בחווה ליד איטבּוּנָה בבאהייה, שם התוודע מקרוב אל חייהם של העובדים במטעי הקקאו, חיי עבדות.

הספרים שקדמו ל"זיעה" היו "ארץ הקרנבל" ו"קקאו". אמאדו אמר בשעתו ש"זיעה" הוא הרומאן השלישי במספר מתוך מחזור בן שישה רומאנים שהוא מתכנן ושייקרא "הרומאנים הבהייאנים". ברומאנים אלה ניסה לתאר "את החיים, המנהגים, והשפה של המדינה שלי". את הרומאן "זיעה" תיאר כחושף את ההיבט הנחשל ביותר של המדינה, בני אדם שכבר איבדו הכל ואינם מקווים עוד לדבר מן החיים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ