ימי מחאז

ביקור חוזר בנקודת גובה 240, גבעה שוממה בנגב ששימשה זירה לקרב עיקש והשראה לרומאן "ימי צקלג" של ס. יזהר

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי משגב
אורי משגב

חרבת מחאז שוכנת מעט מצפון לבית קמה ורהט, ממש ליד הפיצול — או האיחוד, תלוי מהיכן מגיעים — בין כביש 40 הוותיק לכביש 6 החדש יותר. אני מגיע מצפון, אבל כדי להיכנס לשטח עלי להדרים כשמונה קילומטרים על האוטוסטרדה ואז לחזור על עקבותי. בתש"ח לא היו כמובן מגבלות תנועה כאלו, הנובעות מחוקי תעבורה ודקדוק פנימי של מיני מחלפים וצמתים; המגבלות היו קיומיות בהרבה. אחרי הכרזת המדינה והפלישה המצרית היה הנגב מנותק לזמן ממושך מהשטח שבשליטת המדינה היהודית. ניסיונות פריצה לא עלו יפה. האספקה והתובלה אל היישובים והמשלטים נעשו אפוא באמצעות הסתננויות גבורה, לרוב רגליות, ובעיקר הצנחה והטלה ממטוסים. שדה התעופה הקטן ברוחמה, שכונה באופן קולע "אבק", היה כן השיגור למבצעי הטסה אלו. כדי לאבטח אותו הוחלט במהלך ההפוגה השנייה להתקדם ולתפוס שטח שולט בשם חרבת מֹאחז. המונח "שטח שולט" מטעה מעט; מדובר בשתי גבעות נמוכות למדי שאינן נבדלות בהרבה מתוואי הנוף. התיאור זכה לפיכך לתמיהה מהולה בלגלוג קל כבר בזמן אמת בקרב מי שנתבקשו לסכן את חייהם במטרה לתפוס ולהחזיק בו, ועלול לגרום להרמת גבה מחויכת גם אצל המבקר המנומס בימינו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ