סיפור מאת רון דהן | קדיש

"התינוק שוב התחיל לבכות. עצמת עיניים בחוזקה, די כבר, מלמלת, לך לישון. קמת ונעלמת בחדר. על הרצפה, ליד הספרייה נמתחה חשופית שמנה וארוכה. היא הותירה אחריה ריר דביק וטיפסה על ספר השירה של בוקובסקי". סיפור מאת רון דהן

רון דהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רון דהן

חזרת מחדר השינה מעודדת.

הוא נרדם, אמרת, נראה לי שהפעם באופן סופי.

אבל אני כבר הייתי ער, שכבתי על ספת הפוטון שהפכה להיות מיטה ואמרתי, נמאס לי שהוא ישן בחדר שלנו, מתי נעביר אותו כבר?

הרתחת מים וישבת לשולחן. פיהקת והסטת את שיערך לאחור. אחר כך הצבעת על שני מקומות ברצפה. קמתי והוצאתי החוצה את שתי החשופיות בעזרת נייר סופג.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ