בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור מאת לאה אילון | שורו הביטו וראו

"כבר מהפעם הראשונה, כשהיה חורף וגשום, עם חריצי ברקים, והתחילו יישוב חדש ועלו למקום והתחיל את שדות השיבולים שלו, לא עמדו מול הקסם של אברהם הרצפלד שרקע ברגלו על הקרקע שעליה עלו, ושר על העלייה, שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה". סיפור מאת לאה אילון

3תגובות

למגשימים ברמה. בישראל הלא גדולה אין מקום לבטון ומלט ובנייה רבים מדי, וגם לא לתמ''א 38. אלא להפך. צריך להיות כאן אחרת. שרק בתחנות דלק רחוקות ימצאו בהן מייפל סירופ, שאר המקומות ימצאו צברים גדרות צברים, ותודות לאל. כבר מהפעם הראשונה, כשהיה חורף וגשום, עם חריצי ברקים, והתחילו יישוב חדש ועלו למקום והתחיל את שדות השיבולים שלו, לא עמדו מול הקסם של אברהם הרצפלד שרקע ברגלו על הקרקע שעליה עלו, ושר על העלייה, שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה. הרצפלד יצא מביתו בשעות בוקר מוקדמות כשעדיין חשוך...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו