סיפור מאת לאה אילון | שורו הביטו וראו

"כבר מהפעם הראשונה, כשהיה חורף וגשום, עם חריצי ברקים, והתחילו יישוב חדש ועלו למקום והתחיל את שדות השיבולים שלו, לא עמדו מול הקסם של אברהם הרצפלד שרקע ברגלו על הקרקע שעליה עלו, ושר על העלייה, שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה". סיפור מאת לאה אילון

לאה אילון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאה אילון

למגשימים ברמה.

בישראל הלא גדולה אין מקום לבטון ומלט ובנייה רבים מדי, וגם לא לתמ''א 38. אלא להפך.

צריך להיות כאן אחרת. שרק בתחנות דלק רחוקות ימצאו בהן מייפל סירופ, שאר המקומות ימצאו צברים גדרות צברים, ותודות לאל.

כבר מהפעם הראשונה, כשהיה חורף וגשום, עם חריצי ברקים, והתחילו יישוב חדש ועלו למקום והתחיל את שדות השיבולים שלו, לא עמדו מול הקסם של אברהם הרצפלד שרקע ברגלו על הקרקע שעליה עלו, ושר על העלייה, שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ