למה ברא אלוהים את החורף איני יודע

"חמשתם" מבוסס על מיתוס ים־תיכוני הלני שאינו כה שונה ממיתוס שמשון, באשר גם הוא ממוקד בנקודת השרֵפה והאור של הקיץ הים־תיכוני. ליתר דיוק, הוא ממוקד בנקודת הפגישה של האדמה, הים, השמש והירח — בעיר הממוקמת על צוקי חוף של ים דרומי, היא אודסה, היא חוג'ה ביי הטורקית. לא במקרה אין אנו מוצאים בסיפור אף מראה אחד בקרב המראות הרבים של אודסה, רחובותיה, ארמנותיה, חופהּ, נמלהּ ורציפיה שאינו שטוף קיץ, מואר היטב באור שמש או אור ירח. דומה כאילו כלל אין חורף באודסה זו. פרק רביעי

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

הרומאן "חמשתם" של זאב ז'בוטינסקי, כל כמה שהוא מלא דברי חיבה ושבח לגיבורתו הראשית מַרוּסיה, מכיל בתוכו גם את הידיעה הברורה שהתנהלות חייה רצופה מִשגים. בראש וראשונה, מַרוּסיה אינה מסוגלת להתנתק מאִמהּ. כאמור בפרקים הקודמים, אמה, אנה מיכאילובנה, היא השען החכם שקבע את הקפיץ הדרוך בלבו של האביר; והקפיץ מאפשר תנועה באמפליטודה מוגבלת. בטווח האמפליטודה יכולה מַרוסיה לעשות ככל העולה על לִבהּ, אבל בסופו של דבר יחזיר אותה הקפיץ אל המסלול שקבעה לה האם. מדובר בקפיץ האתוס הזעיר־בורגני שהביאה אִתהּ אנה מיכאילובנה (שבעצמה נישאה לבעלה, איגנאץ אלברטוביץ, בנישואי שידוך) מן העולם הסוחרי־היהודי בו גדלה.

תגיות:

תגובות