בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדֶקדנס הוא הוויה דו־פרצופית, פרי מתוק ורעיל בעת ובעונה אחת

האם חברה ותרבות שהגבירו את כוחו של "דחף המשחק" על זה של "דחף הכורח" יוכלו לשרוד לאורך זמן? ז'בוטינסקי שאל שאלה זו כבר ברומאן "שמשון", ואף שׂם בפי גיבורו תשובה שלילית על שאלה זו, שמשמעותה היא שההיענות הגוברת והולכת ל"דחף המשחק" מביאה בהכרח ל"דֶקַדנס", להתפוררות ולשקיעה, ולבסוף גם לחידלון. ב"חמשתם" נשאלת אותה שאלה בצורה מורכבת ומעניינת יותר. פרק חמישי

תגובות

המורכבות של "חמשתם" ניכרת, כמובן, לא רק במִרקם הסיפורי־המיתולוגי שלו אלא גם בהגות המונחת בתשתיתו, שגם היא רצופת ניגודים. אפשר לומר, ללא היסוס, שהוא משקף את חשיבתו הבשלה והמעניינת ביותר של המחבר־הוגה הדעות, זו שאליה הגיע בעשור האחרון לחייו. הרומאן אמנם מתאר את עולמה של ה"בֶּל־אֶפּוֹק", היינו את העשור הראשון של המאה העשרים, כביכול מעין תוספתן של המאה ה-19, אבל הוא לא נכתב בתוך העידן שאותו הוא מתאר אלא בשנות השלושים של המאה העשרים, כאשר תווי פניה של תקופה חדשה כבר עוצבו בכל אימת כיעורם: עלייתה בכל...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו