הדֶקדנס הוא הוויה דו־פרצופית, פרי מתוק ורעיל בעת ובעונה אחת

האם חברה ותרבות שהגבירו את כוחו של "דחף המשחק" על זה של "דחף הכורח" יוכלו לשרוד לאורך זמן? ז'בוטינסקי שאל שאלה זו כבר ברומאן "שמשון", ואף שׂם בפי גיבורו תשובה שלילית על שאלה זו, שמשמעותה היא שההיענות הגוברת והולכת ל"דחף המשחק" מביאה בהכרח ל"דֶקַדנס", להתפוררות ולשקיעה, ולבסוף גם לחידלון. ב"חמשתם" נשאלת אותה שאלה בצורה מורכבת ומעניינת יותר. פרק חמישי

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

המורכבות של "חמשתם" ניכרת, כמובן, לא רק במִרקם הסיפורי־המיתולוגי שלו אלא גם בהגות המונחת בתשתיתו, שגם היא רצופת ניגודים. אפשר לומר, ללא היסוס, שהוא משקף את חשיבתו הבשלה והמעניינת ביותר של המחבר־הוגה הדעות, זו שאליה הגיע בעשור האחרון לחייו. הרומאן אמנם מתאר את עולמה של ה"בֶּל־אֶפּוֹק", היינו את העשור הראשון של המאה העשרים, כביכול מעין תוספתן של המאה ה-19, אבל הוא לא נכתב בתוך העידן שאותו הוא מתאר אלא בשנות השלושים של המאה העשרים, כאשר תווי פניה של תקופה חדשה כבר עוצבו בכל אימת כיעורם: עלייתה בכל אתר של הטוטליטריות (הן בברית המועצות הסטלינית הן באיטליה הפשיסטית ובגרמניה הנאצית); התמוטטות הכלכלה הקפיטליסטית בעת המשבר העולמי שהחל ב-1929; חולשתם הגלויה לעין של המשטרים הדמוקרטיים־הליברליים (כגון בצרפת מוכת המשברים והשערוריות הפוליטיות); עליית מִפלס הלאומנות ושנאת הזרים, ובעיקר האנטישמיות, לרמת איום קיומי; עצירת ההגירה ההמונית מאירופה ששימשה עד כה מעין שסתום ביטחון שמנע התפוצצות מחמת לחץ. כל אלה השפיעו על משנתו הציונית של ז'בוטינסקי, אך הוא לא הסתפק בהתבוננות במציאות מזווית הראייה היהודית־הציונית בלבד. כאיש אירופי לכל דבר התבונן בתמורה העוברת על החברה המערבית, נתן את דעתו על התהליכים שעוררו והמריצו אותה, שקל והעריך את תוצאותיה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ