והממלכה טבעה פתאום במצולות, כמו אטלנטיס

ברומאן "חמִשתם" ז'בוטינסקי מייחל לכך שהחברה היהודית הריבונית שתוקם תדע מלבד מלכות וצבא גם את הצחוק והמשחק. לשם כך יהיה עליה לצפון בתוכה גרעין חי של אודסה הדקדנטית, שבה "כל החיים טיפשיים הם... אבל נפלאים". פרק אחרון

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

ברומאן שלו "חמִשתם" מתבונן ז'בוטינסקי הליברל, המבקש לשמור על מרחב מספיק לפעולתו של דחף המשחק לא רק בחיי האמנות והתרבות אלא גם בכלכלה ואפילו במדיניות, בדחף הזה ובתהפוכותיו. הוא רואה את הסכנות המתלוות להפעלתו הבלתי מרוסנת ומבין היטב מה הוא יכול לחולל בחיי היחיד והקולקטיב גם יחד. עם זאת, הוא שואל את עצמו ואת קוראי סיפורם של החמישה — כולם, להוציא טוריק בן הזקונים, הם גם קורבנותיו של אותו דחף — האם למרות הכֹּל אפשר או כדאי לחיות בלעדיו? האם סילוקו או דיכויו לא ייטלו מן החיים את טעמם?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ