שבוע למותו של אברהם יבין | סיפור | עורף

"אחר זמן שום היבבה האיומה ארוכה ומאיימת ואינה מפסקת וגם אני מצטרף ליללה". סיפור מאת אברהם יבין

אברהם יבין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם יבין

ערב

חמים היה. מאי. נעים היה לאורך הרחוב הקצר מעץ אל עמוד ואל פינת רחוב ואל פינת בית ולרחרח פה ושם, ובעלת הבהרות הצהובות שוב לא התחמקה ונשארה מגמגמת מעבר לגדר הגבוהה.

משהחשיך היתה חשכה גמורה ומוחלטת. המדורות הנדלקות ערב ערב בראשי עמודים לא נדלקו אותו יום. בני האדם נסתגרו בבתיהם מאחורי קירות ותריסים סמיכים ודלתות אטומות והרחוב דמם. וכיכר הגבינה הזורחת מעל, אשר אורה העצוב התערבב בעלטה ובדממה שלמטה, סימרר את שערות הגב וחינק את היללה שפילסה לה דרך ועמדה לפרוץ החוצה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ