האמת, עכשיו כשאת אומרת את זה, אני מכשפה

כמתרגמת ותלמידה של אבי הדקונסטרוקציה ז'אק דרידה, מיכל בן נפתלי מפרקת ברומאן החדש שלה את האתוס האקדמי של מחקר אובייקטיבי ועובדתי, את התיאוריה הפמיניסטית ואת היחסים האינטימיים בין בני זוג ובין הורים לילדים

יפתח אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יפתח אשכנזי

בגד מאש, מאת מיכל בן נפתלי, הוצאת כתר, 2019, 176 עמודים

ספרה החדש של מיכל בן נפתלי "בגד מאש" נפתח בנובלה הנושאת את שם הספר ומספרת על צעירה שקורסת בזמן שהיא מנסה לכתוב את עבודת המאסטר שלה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. אין זה הסיפור הראשון שבמרכזו גיבור שקורס בזמן שהוא מבקש לכתוב עבודה לאוניברסיטה (החל בהרבסט, גיבורו של עגנון ב"שירה", אל גיבורו של א"ב יהושע בסיפור "מול היערות" ועד לגיבור "חיי אהבה" לצרויה שלו). לראשונה, בסיפור של בן נפתלי, עבודת המחקר המדוברת אינה דבר רציני ומכביד וגם לא פרודיה שמקצינה עד לאבסורד את המחקר האקדמי, אלא מחקר פיקטיבי לעילא. הגיבורה, שהחליטה לחקור את ציד המכשפות מנקודת מבט פמיניסטית, ממציאה אשה בשם עמנואל (מנו) פנסון שלכאורה הוצאה להורג על כישוף בידי האינקוויזיציה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ