של מי אני ילד?

הרומאן "אמזלג" של יוסי סוכרי מתחיל גרוע, כמעין "הרצוג" של סול בלו לעניים, עד שמגלים בו את האיכות הקודחת באמת של חיפוש עצמי, ניסיון כמעט נואש לשאול מי אני ולברר את המצב המזרחי שלאחר דור ההגירה ודור ההיטמעות, כאשר בא דור התשובה שקושר שוב את הפתילים של ההתחלות והסופים

אורין מוריס
אורין מוריס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורין מוריס
אורין מוריס

אמזלג, מאת יוסי סוכרי, עם עובד, 2019, 179 עמודים

אמזלג הוא שמה של הדמות הראשית בספרו החמישי בפרוזה של יוסי סוכרי, והיא זו המעניקה לספר את שמו. במרכז העלילה, כביכול, סיפורו של גבר ואב לשני ילדים שמוצא עצמו בהליך של גירושין. אך הספר אינו באמת עוסק בפרידה של זוג, ואפילו לא בהמשך היחסים עם הילדים, אלא בתהליכי העומק של כינון זהות. על כן, יוֳתר משזה רומאן במתכונת הקלסית, לפנינו מה שמכונה רומאן של רעיונות, השואב את מתכונתו מספרו הנודע של זוכה פרס נובל סול בלו, "הרצוג" (שהוא דווקא כן רומאן קלאסי, אם גם משתעשע ברעיונות רציניים למחצה).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ