מה, לא נהיה משפחה שמחה יותר?

סגנונה הארסי־סרקסטי של איריס לעאל אינו מתאים לכתיבה על הנושא שבחרה: יומן האבל של משפחה בעקבות נפילת הבן במבצע "צוק איתן". אי אפשר לאחוז בחרב של ספרות השכול, שהיא הדרך הראשית אל הקנון בספרות, ומנגד בגבעול העקום של הסאטירה

אורין מוריס
אורין מוריס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורין מוריס
אורין מוריס

לא העזנו לדעת, רומאן מאת איריס לעאל, עם עובד, ספריה לעם, 2019, 240 עמודים

אפתח בגילוי נאות. פעם אמרה לי הסופרת איריס לעאל שאני מבקר ספרות בלתי־אחראי מפני שאני נוטה לערבב בין הדמות הראשית לאישיותו של הסופר. אלא שבספרהּ האחרון, "לא העזנו לדעת", נדמה שמלוא האחריות לכך מצויה דווקא בעמדת המחברת, שבחרה לכנות את הדמות בשם איריס ואף להעניק לה את מרב האטריבוטים המוכרים מדמותה של לעאל: כתיבה לעיתון, למשל, או חיבורם של ספרים קודמים, ואף ביוגרפיה אישית ומשפחתית שלמה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ