אלכסנדר פן
אלכסנדר פן

מוסקבה! אסיה זהובה ונמנמנית התכנסה אל תוך תוכה ותדמה לדוב מוצץ כף רגלו השעירה, בימי ינואר ארוכים מערסים לאין סוף... כלה לבנונית! התקשטה בפרוות שלג, מכסיפה ומזקזקת בכוכבי־צחור רבים ולטפניים, ומרקימה על גבי שטיחים לבנים אגדת חורף לילית־כישופית, שרבבה בטני כיפות הכנסיות בחשיבות בעל־ביתית. דנדון תרדומת ערנית נסכה בלשונות הפעמונים, — ארבעים כפל ארבעים, — ומעל לראשם כנצח, כמו "שומר לא ינום ולא יישן", הציגה בגאון ולראווה משמרות צלבים מרובעים... ומלמטה, בידה הרחבה והנדבנית פזרה בערבוביה מוקיונית רחובות עקומי־חוט השדרה, סמטאות פוזלות וחצרות־מעבר מקצה האחד של העיר עד לקצה השני; באצבעות כפור הקפיאה מטאטאי־זקנים אצל בעלי עגלות־החורף, ומבעד לשפתיים עבות הבקיעה בת צחוק לבבית, מגושמת: — בבקשה, אזרח, לאן? לנשום לא תספיק — תגיע!"

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ