ממואר | האדם בחייו הוא מת מתנועע

"קיץ בהר כנען, כתיבה מהבוקר עד הערב. הזמן קצוב, אבל הוא עוד צעיר, בן ארבעים ומשהו, ומותר לו לשכוח את מותו. עם שוך היום ייכנס לסימקה הבוהקת החונה למטה ויירד לטבול בכינרת. הוא עדיין נדהם מתחושת החופש שמעניקה המכונית: איך בבת אחת היא הופכת למכונת זמן; איך הניידות הַזמינה באופן בל ייאמן מאפשרת לו להתאבק בעפר העבר, ולהיות לרגע המאושר באדם". קטעים מתוך ספר בכתובים

איל מגד
איל מגד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איל מגד
איל מגד

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ