כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לווייתן

"אי M", ספרה החדש של חביבה פדיה, הוא מסיפורי המסע העזים שקראתי. התנופה שבה נעה חביבה פדיה בין כתיבה סיפורית רבת כוח למסה שירית קוראת לנו לחשוב מחדש על נזילותם של קווי גבול ומפות שיוך

לילך לחמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לילך לחמן

אי M, מאת חביבה פדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2019, 328 עמודים

איך לספר את סיפורו של אי שהמלה משיחיות לא קיימת במילון שלו ובמקום "מלך" חולשת עליו "מלכה"? ילידיו לא ידעו את הלאומיות, את החילון ואת השואה, ואף־על־פי־כן, הוא מפולש להתקפי זיכרון הפורצים מתוך החלום אל הזמן? האי שנֶתֶק מחריף בין קטביו ומאיים להחריבו, הוא בית שנעשה גלות: מושא למחלות, לפליטות ולכיבוש. אדמתו היא מצע לעבדות, לאונס ולהמרה. כובשיו כרתו יערות ובנו מכלאות, יסדו שעבוד. רעש האוקיינוס המקיף אותו זוכר שבר שפילג בין שני חלקי היבשת. מעליו מנמיכה טוס להקת ציפורים צווחות שכנפי המֶלַח שלהן נושאות זיכרון של ציצית על גבי ראש נחש עקלתון; לווייתנית קדומה לאחר ששוספה בחרב הַבְּרִיאָה, התאבן בשׂרה ונהפך לאי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ