עם זכייתו של פטר הנדקה בפרס נובל | מהנטייה לשערורייה הוא לא נפטר גם בבגרותו

לא לשווא הכתיר הסופר והמבקר הגרמני ו"ג זבאלד את פטר הנדקה כסופר האחרון לשושלת הארוכה של הספרות האוסטרית המוקדשת ל"תיאורה של אומללות"

גלילי שחר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלילי שחר

שמו של פטר הנדקה (נולד בגריפן, אוסטריה, 1942) רץ לפניו משנות השישים של המאה ה-20. עבודותיו המוקדמות, ובהן "העלבת הקהל" (1966) ו"קספר" (1967), עמדו בסימן תרבות האוונגרד: ניסויי שפה, סטיות רטוריות ושיבושים פרפורמטיביים. מחזותיו הראשונים, שנטו מן המתווה הקלאסי של הדרמה האירופית, נעשו כבר ל"קלאסיקה" בפני עצמה, או למצער, לפרק קאנוני בתולדות הספרות הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-20. יצירתו של הנדקה עתידה היתה לפנות כמובן לדרכים אחרות. בין מורי הדרך נמנו לו גם סופרים ממעלתם של גוטפריד קלר ושטיפטר, ומקרב בני דורו, הסופר והמחזאי תומס ברנהרד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ