כשרצח נעשה חלק משיגרת החיים

כדאי לשים לב למה שאומר יפתח אשכנזי על הספרות הישראלית, שחדלה מהולדת ילודי אמת ונעשתה פחות או יותר לכלי תעמולה ולחלק מה"חרטא־ברטא" הכללית. פרק שני ואחרון על הרומאן "גיא בן הינום"

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

אי אפשר שלא לשים לב לכך שיונתן, גיבור ספרו של יפתח אשכנזי "גיא בן הינום", הוא, למרות תיאורו האוהד, הסנטימנטלי לעתים, קריקטורה שאינה נעדרת תוכן חברתי סטירי, שמעורב בה גם שמץ נהי קינתי. הוא בן קיבוץ, "מלח הארץ" כביכול, מתנדב מושבע ואיש שמאל מצפוני (רוב גיבורי הסיפור נוטים ימינה עד לקצה הקיצוני ביותר). הוא אמנם בוגד באשתו ומתמכר לקסמיה של לינה, אך בגידותיו מלוות בייסורי מצפון, בניגוד לבגידות של כל הסובבים אותו, לרבות מנהיגי מתנחלים לובשי כיפות ומטלטלי ציציות בפומבי. הוא האשכנזי החילוני היחיד המוצג בסיפור ללא הלעגה (השאר, אנשי הבוהמה התל אביביים, הם "סמולנים" יהירים, חסרי יושר אינטלקטואלי, אוויליים). אשכנזי מצייר אותו כבנה של הוויה שוקעת, אבודה, שזה כבר ניתקה את עצמה מן המציאות, שאותה מאיישים עכשיו בעיקר יוצאי "עדות המזרח" אוהדי בית"ר ירושלים, אנשי להב"ה ומרכז הליכוד, בעוד שמנהליה הקרימינליים הם המתנחלים הנעזרים ביהודים אמריקאים עתירי ממון וגסי רוח להחריד.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ