פרוזה | שאלה לאבי

פרוזה לירית מאת אורי אסף. תירגם מהונגרית רמי סערי

אורי אסף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי אסף

לא נשאר עוד אלא מעט אוויר, שמץ של התפעמות וטיפת רום. מדוע היה עליך להתגלח למופת מדי יום ביומו? לשם מה נועד המשחק, איזה טעם היה באותה הרצינות? הירח הנפנה לנוח גורר את הבא אחריו, את יום המוחרת שממילא מתמוטט ועימו השמחה: תזמור האותות העגולים, המגושמים, המתעצמים, המשתתקים, אלה הבאים מן הקומה ואלה שמפני האדמה, המסתננים מבעד לקיר והנחלשים בתוך המים. אילו רק יכולתי לראות עוד פעם את פניך שוחרות הטוב יוצאות לאור, את קולך בבגדיו כמו צרור אזוביון מיובש, אבן חותם, אדמה גדושת רגבים. בשום מקום אי־אפשר לקרוא את זמזום הזבוב העוקב אחריך, הוא איננו קיים בשום פרטיטורה. כל רגע זוכה בשם. לאחר מכן אצל השכנים משמיעה את קולה הירייה המתעוררת או ההתפוצצות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ