פרקי יומן | עולם הדמיון, אני חושבת, הוא כוח ההצלה שלנו

התחלתי את חיי עם דבורים (הורי היו כוורנים) ואני עומדת לסיים אותם עם צרעות. פרקי יומן

רות אלמוג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

יום חמישי 12/9/2019

מה הם תענוגותיה של אשה זקנה רתוקה לביתה ויוצאת כמעט רק לחובותיה? אחת לחודש קונצרט צהריים (חזרה), אחת לחודש קונצרט לילדים של הפילהרמונית, אחר הצהריים, אחת לחודשיים סרט בצהריים. וזולת זאת להתבונן בוקר בוקר באדניות ולראות אם נבט משהו חדש או פרח איזה ניצן. עכשיו החמציץ הוורוד מאותת שיפרח בקרוב, והוורד הקטן פורח. וגיליתי תענוג חדש: התבוננות בבועיות הזהב של שמן הזית, המנצנצות מעל לרסק העגבניות הרותח בהכיני את השקשוקה של הבוקר לאהרן. הן בגדלים שונים והן מושלמות, עיגולים־עיגולים זעירים – בועות זהב זוהרות. מה עושה אותן לעיגולים דווקא. האם המולקולות של השמן נמשכות אל מרכז המסה שלו ויוצרות כדור קטן?

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ