מנגבים את התחת בראשי שום

הקומדיות של אריסטופנס נמנות על היצירות ה"גסות", כאלו שקשה לתרבות להתמודד אתן. כי דבר אחד הוא לנופף ב"היא לא קראה צ'כוב!", ודבר אחר לגמרי הוא להציג אריסטופנס, ללמד אריסטופנס, אפילו באוניברסיטה, לבטח כיום, כשסכנת הצנזורה אינה באה דווקא מימין

יצחק לאור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

עושר, מאת אריסטופנס, תירגם מיוונית אהרן שבתאי, הוצאת שוקן, 2019, 129 עמודים

שני תרגומים חדשים מעשה ידיו של אהרן שבתאי הבלתי נלאה ראו אור זה עתה: "מזמורי הניצחון" של פינדרוס ו"עושר" (פלוטו), הקומדיה המפורסמת של אריסטופנס, האחרונה ששרדה.

"עושר" הוא מחזה יוצא דופן מהרבה בחינות. שבתאי עצמו מציין במבוא שלו כי אריסטופנס, שמרן בעברו, משנה את טעמו ועוסק בעוני באופן ביקורתי. מדוע תרגום חדש ונפלא, מוסיקלי, חריף לשון, מלא ברעיונות בימתיים ודיאלוגים אלימים הוא אירוע? מפני שאריסטופנס נזנח בתוך ההיסטוריה של אהבת הקלאסיקה, לעומת סופוקלס או אייסכילוס או אוריפידס. חיפשתי אם קרל מרקס הזכיר את "עושר". לא. הוא אהב את אייסכילוס. כתב עמוד מבריק על אהבתנו ה"אוניברסלית" לדרמה האתונאית, אבל אף שבמחזה הזה בא לידי ביטוי דרמטי, בראשונה, עניין הקשר בין עושר, דת, עוני, פשע, בכל זאת לא מוזר בעיני שמרקס אינו נוגע באריסטופנס. גחלת לוחשת, אריסטופנס זה.

תגיות: