יומן | לכל אלה הושיטה בשלווה את ידה הקטנה והחזקה, את זרם החיים שלה

אחרי שנרשמתי במלון בזארבריקן, הלכתי למוזיאון העירוני. מניסיוני אני יודעת שיש לפעמים אוצרות מפתיעים במוזיאון של עיר שדה. הנה כך גיליתי בעבר, במוזיאון העירוני של וופרטל, עיר מולדתה של אלזה לסקר שילר, את גבריאלה מונטר. לא הכרתי אותה קודם לכן, ולפתע שם, במוזיאון הקטן, עמדתי המומה מול ציור שהזכיר לי את סדרת הציורים שעשיתי לפני שנים עם שובי מאירלנד. מונטר היתה כמובן טובה ממני לאין ערוך, אבל היה דמיון במהות העמוקה של תפישת הצבע והנוף

רות אלמוג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

1.

היום בשובי הביתה מקניות במרכול, מותשת, כל המפרקים כואבים, מצאתי בתיבת הדואר שלי שני ספרים של קלריס ליספקטור. האחד "קשרי משפחה" והשני "שעת כוכב". בעבר הם הופיעו ביחד בכרך אחד. שמחתי מאוד לפגוש את קלריסי, כפי שאני קוראת לה ביני לבין עצמי, וחשבתי שנכון היה להוציא את קובץ הסיפורים לחוד ואת הנובלה לחוד. אבל משקראתי בעמוד הראשון של הספרים שתרגומה של מרים טבעון "רוענן קלות" נתקפתי חמת זעם. צריך ללקות בהיבריס ובחוסר רגישות כדי להודיע זאת ברבים. נעלבתי עמוקות. למען האמת, התחשק לי להשליך את שני הספרים לפח הזבל. מרים טבעון היא מתרגמת מן המעלה הראשונה. איך אפשר לנהוג בגסות כזאת? הטקסטים של קלריס ליספקטור מסובכים ולא מתפענחים בקלות. כך או כך, צריך להשקיע מאמץ בקריאתם, אבל זה מאמץ מתגמל מאוד, כי העונג שבפגישה עם הסופרת הזאת הוא כנגיעה במלאכים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ