סיפור | סתיו בולדינו

"'הכל חרא...' — סיסין חשב, מחזיק ביד את האולר. המוח התחיל לעבוד בקדחתנות. סיסין קיפל את הסכין, הסתכל, איפה אפשר לשבת, וכשלא מצא גדם עץ התיישב על הסלסלה. מתוך מעיל קוטפי־הפטריות הרחב והישן הוא הוציא מחברת שמנה ועט כדורי יפני בשווי רובל. המחברת היתה נקייה, בתולית. סיסין לא נגע בנייר מאז תחילת האביב. הדף הלבן שוב רצה להפנט את סיסין, אבל הוא עמד בניסיון ותוך חצי שעה כתב את הרשוּמה הראשונה בכתב־יד יפה וזריז". תירגם מרוסית אדם קומן

ויקטור ירופייב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ויקטור ירופייב

סיסין ישב ברכבת חצי ריקה והסתכל מבעד לחלון. מחוץ לחלון דאה סתיו פאתי מוסקבה. היום היה אפור, אבל לא ירד גשם. "אם אין אלוהים, הכל מותר", חשב פתאום סיסין, והפרצוף החברותי שלו כמש וכלה. "הכל מותר! הכל!" סיסין חשב בכעס: "מי אני? מי? אחד שבמזל שרד. במזל שרד עד גיל שלושים. כל יום אני קם והולך דרך שדה מוקשים. חייל בצבא האלמונים, ובעצם, בלי צבא, אולי..."

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ