סיפור | משלוח מהמכולת

"דבר אינו ערוך לקראתו. לא הכיסא, הקטן מדי, לא התקרה הלפתע נמוכה, לא הצווארים המתוחים מעלה ומתאמצים להשיג השתקפות ונרתעים בחלחלה". סיפור מאת שרון אס

שרון אס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שרון אס

יום אחד הופיע בדלת והיכה אותה בתדהמה. זמן רב חשבתי אם לומר היכה אותה בתדהמה או אותי. מכיוון שנדהמתי לא זיהיתי את עצמי. יום אחד הופיע בדלת נושא מצרכים מהמכולת. "הצרכנייה" אמר קול מאחורי הדלת הסגורה לשאלתה "מי שם?" והיא פתחה מורגלת לאחד מנערי המשלוחים הרזים. ישר ניכחה היא הביטה — ופגשה בבטן. היא הרימה ראש ומילמלה, "כן, תיכנס בבקשה", "איפה לשים?" שאל ראש, צר כמעט כמו בקבוק, הרחק מעליה, צף קרוב לתקרה. וכאן נפרדנו אני והיא והיא קיבלה אותי על מנת שאוכל לומר: באותו רגע רציתי לצעוק בבהלה "מה עשית? למה אתה נראה ככה?" השאלה היכתה אותי בו ברגע שנהגתה, והיא התמתחה, לא כדי להשיג את הגובה הכמעט קיקלופי, מעוות האיברים, הכתפיים שאולי פעם היו רחבות, אבל נשמטו בכלימה לרצפה עד שבית החזה נסגר לחלוטין, ואפשר היה לראות איך הזרועות בשל הקימור הנורא פנימה, איבדו מגע עם הלב. היא התמתחה כדי שיהיה די מקום לצעקה בתוכה והיא לא תמלט מהשפתיים. מיד כשהצעקה נשמעה בתוכה היא לפתה עצמה לערגה להיות במקום אחר, לצד נקודת משען.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ