תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת תש"ף | מיינדפולנס | סיפור מומלץ

"בכנס 'מיינדפולנס' בגבעת חיים לזכרו של הוכל'ה, עמד דיוקן של הוכל'ה, מצויר בגירי פחם ששלטו בו גווני חום אדמה וירוק זית בקבוק. דיוקן כמעט אקספרסיוניסטי, שלא התאים לכתובת ז"ל בגופן אריאל הדל שעמדה בתחתית כן הציור. חום אבקני עמד בחדר, וכבר רצו לי בראש שלוש דרכים איך לברוח משם לפני שאצטרך לשמוע אנשים מקריאים משני הטקסטים שהוכל'ה הצליח להשחיל במזל לפני עשור למדור תרבות וספרות של הארץ"

נח אנגלהרד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נח אנגלהרד

את הוכל'ה הכרתי בתקופה שנהג לשבת בימי שישי בבורקס על רחוב המלך ג'ורג'. שתוי מליל אמש ועייף, הוא ביקש מהמוכר שיָשִׂים את כל התוספות — הביצה, רסק העגבניות והטחינה — בתוך הבורקס ולא לצידו, כדי שיצליח לסיים במהירות את הברדק הזה ולחזור הביתה לישון. הוא הזניח את עצמו אך ורק כי רצה לשמור על התדמית הרומנטית, גם אם הסותרת, של המשורר המרקסיסט. תדמית שהצריכה ממנו עישון כפייתי של גולואז אדום ופרידה מאשתו השנייה, סברינה, שברוב רשעותה, לפי ניסוחו של הוכל'ה, רצתה לפתוח להם, מיד עם חתונתם, קופת גמל משותפת בבנק הפועלים. החלטה שהוכל'ה לא היה מסוגל לקבל בזמנו, בשל מספר סיבות אישיות, ועכשיו כבר לא יצטרך לקבל. גם אני ראיתי בו אדם בזוי, כמו כל האנשים סביבו, כלומר אלה שעוד נותרו סביבו, על אחת כמה וכמה לאחר שהחליט יום אחד לעבור לגבעת חיים כדי למצוא שלוות רוח קיבוצית, כפי שהוא כינה זאת. כולנו ידענו שלמעשה עבר בעקבות דורה, שהיתה רק בת שמונה־עשרה כשנפגשו לראשונה, אך בעלת שדיים שה' ירחם. הוא תקע אז באותו הפעם ביס בבורקס, הביט בה בגאווה משונה ואז בי, "מטריאליזם היסטורי, לא ככה?" אמר תוך כדי שחתיכות חלמון עפות לו החוצה מהפה. ובכל זאת, נסעתי עכשיו חצי מדינה בשביל להשתתף בכנס "מיינדפולנס" לזכרו שהתרחש במרכז הספורט של גבעת חיים, מקום עבודתו של הוכל'ה בשנים האחרונות על אף שלא התעמל יום ולא חצי יום בחייו. הייתי מוכרח לנסוע, ולו בשביל שיהיה מי שיצחק על הוכל'ה, במקומו של הוכל'ה, בשל צירוף המקרים החולני כמעט. שכן הוכל'ה לא סבל את כל שטויות הניו־אייג' שדורה הכניסה אליהם לבית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ