שרה מענית

"יושבת אני עתה ומהרהרת במכתבו של עוזי חברי הנמצא באחד ה'אי־שמים'.

"'מבינה את' — הוא כותב לי — 'עלייך להרבות לכתוב לי. כתבי לי אפילו יום יום, על הכל ומכל. כי לפרקים ירא אני. אני חש והנה נשמט והולך מתחתי הקרקע המוצק של ימי ילדותי, של ביתי ואפילו של חלומנו לעתיד — חלום יציאתנו להגשמה. כתבי לי על ספרים, על אנשים אתם את נפגשת, כתבי לי על סרטים ואפילו על 'שטויות', כלשונך, שאך יעלו במוחך, כי יש ימים אילה, ואני שוכח שפעם חייתי אחרת, כי יש ותוקפת אותי יראה סתומה לשכוח איך אנשים נוהגים ללבוש בצאתם לרחוב ויש שאפילו נוף החיים שלמענו אנו נלחמים נשמט מהזיכרון" (גיליון 7, 2.4.48).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ