סיפור | פתאום, כבר לא ציפית לו, עומד האח מולך

קטע פרוזה מן העיזבון. תירגמה מגרמנית טלי קונס; אחרית דבר: גלילי שחר

פאול צלאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
פאול צלאן

מחשבה אפשרית: פתאום, כבר לא ציפית לו, עומד האח מולך, נוטה קלות מבעד לדלת שנשארה פתוחה, נוטה אליך, שזה עתה השגחת בדלת הפתוחה, אדם כלשהו, את זה אתה רואה עכשיו, רוצה להיכנס, הוא עלה במדרגות בלי ששמעת, אינו צריך לדפוק בדלת, נמצא שם, בלתי צפוי — אחיך.

זאת אינה ברכה לשלום, לא פגישה מחודשת, הוא נכנס, טרם אמר דבר, כמעט אינו מסתכל סביבו, דבר אינו מפתיע אותו, לא זמן שחלף בין היום הזה והאתמול ההוא, ששנים רבות כל כך כיסו עליו בסבך פרא, שום דבר שאולי קרה, שום דרך עקלקלה, שום רוח טרופה, שום דבר הרוס, שום דבר בנוי, שום מקרה, שום חוק — שום דבר מלבדך עצמך, אחיו של האח, בעצם היותך כאן, זה מה שזה בדיוק: משני.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ