סיפור גנוז | אחד היה בקהל, נער קטן היה זה, שלא ידע על מה ולמה אינו ישן הלילה

שש שנים לפני שפורסם סיפורו המכונן של ס' יזהר "אפרים חוזר לאספסת", שהקנה לו את מקומו בספרות, הוא החל בניסיונות הכתיבה הראשונים שלו. לסיפורו הראשון, שלא התפרסם מעולם, קרא "לילה במירון: ציור". חוקר הספרות יוסי שוויג מצא אותו בעזבונו של הסופר שבספרייה הלאומית והוא רואה כאן אור לראשונה

ס' יזהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ס' יזהר

לילה במירון: ציור

אצבעות ארוכות, צנומות, רוטטות על גבי המיתרים — כף יד.
ראש שיבה כפוף על גבי הכנור, מורכן ונטוי כמתכון להאזין ולקלוט את נעימות הכנור העצבניות, ועיניו מתחת לגבות עבותות משקיפות תוככי שחור עולם. — 
נגן עור.
ילד קטן ופאות ארוכות מסתלסלות סביב פניו השחומות. קטן הילד ועלוב, אך מכנסיו הן ארוכות. קטן הילד ועלוב אך תפקידו מה גדול — הוא, המתופף, ולמרות תפקידו הגדול ומכנסיו הארוכות עיניו השחורות נעצמות וקורי שנה נמתחים על עפעפיו. הוא אינו יכול גם להעביר את אגרופו הקטן ולמחות את קורי השנה, כי ידיו נתונות בתוך רצועות המצלתים, הוא מצמץ בעיניו, מדי פעם צונח ראשו על חזהו, אך מיד הוא מתנער ופוקח את עיניו, ושוב עוצמן וחוזר ופוקחן וחוזר חלילה. 
זהו המתופף. — 
יהודי קטן ומזיע תוקע בחצוצרה וגידי צוארו תופחים מאחורי הסודר העוטפת, על מצחו משתרגים קמטים ובתוכם נהרות מים מזוהמים בצורת זעה. וברגלו מקיש הוא את הקצב.
המחצצר.
וכלם ביחד — "כלי־זמר".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ